בגדים נוחים? זה לא תמיד היה ככה

הרעיון הזה שבגדים צריכים להיות נוחים לא היה קיים תמיד. למעשה, בעבר, בגדים לא נוחים היו ברירת המחדל. אז בואו נדבר בבקשה על פריט לבוש שכדאי להכיר: הקרינולינה.

בשנות ה-50 של המאה ה-19 נולד פריט הלבוש שנקרא "קרינולינה". מדובר בחצאית שנלבשת מתחת לשמלה עשויה עצמות מצופות שיער סוס או פלדה, מה שמקנה לה מבנה קשיח. הקרינולינה נחשבה פריט הלבשה תחתונה והיא בנויה בצורת חישוקים הולכים ומתרחבים, כמו גזרת פעמון, וכשנלבשה תחת השמלה היא יצרה את הנפח הלא הגיוני שמזוהה לנו עם התקופה. משמעות השם קרינולינה: שילוב המילים "שיער סוס" ו"פשתן" בצרפתית, מה שמתאר את החומרים ממנו עשויה הקרינולינה.

באותה תקופה בנות האצולה האמינו שככל שהחצאית שלהן נפוחה יותר - כך מעמדן יותר גבוה. את הנפח העצום יצרו בעזרת המון בד, וכדי להקל על נשים לסחוב את השמלות רוויות השכבות, יצרו את הקרינולינה, שנועדה "להציל" את הנשים מהכובד.

היום מתחת לבגדים אנחנו מסתפקות בתחתונים וחזייה, אך במאה ה-19 נוסף לקרינולינה היו עוד לא מעט פריטי הלבשה תחתונה שהעמיסו על הנשים: מכנסיים קצרים, מחוך, גופיה צמודה מעליו, חצאית מעל הקרינולינה ושמלת מעטפת. מעל כל זה נלבשה השמלה, שנתפרה במיוחד למידותיה של אשת האצולה של המאה ה-19. הקרינולינה אם כך אולי הקלה במעט את עומס הבד, אבל לא הצילה לחלוטין את הנשים של אותה תקופה מלבוש מעיק ומסורבל.

לימים, הקרינולינה זכתה לכינוי "כלוב", פשוט כי נשים היו כלואות בתוך השמלה של עצמן. הקריקטורות של אותה תקופה צחקו על הנשים שהקרינולינה מרחיקה אותן מהאנשים סביבן. החצאית כל כך גדולה ונפוחה, שממש קשה לגשת, וכדי שמלצר יגיש להן מזון ומשקאות הוא צריך מגש עם ידית ארוכה במיוחד שתגיע עד לידה של האישה. אלא שזו לא הייתה רק בדיחה, הקרינולינה באמת הרחיקה בני אדם מהנשים ויצרה סביבן מרחב אישי לא הגיוני. היא הקשתה על נשים להתנייד ולהתנהל במרחב הציבורי כשהן לובשות אותה. הן לא הצליחו לעבור מבעד לדלתות, לא הצליחו לעלות על כרכרות, לא הצליחו לשבת, נתקלו באנשים, פסלים, מדפים, בשולחנות ואפילו בנרות - שגרמו לשמלות לעלות באש, וכתוצאה מכך נרשמו כמה מקרי מוות. אחרי כמה טרגדיות כאלה, ניסו לייצר קרינולינות ושמלות מבד בלתי דליק כדי להתמודד עם הבעיה החמורה שגבתה חיים. הפתרון המתבקש היה להפסיק ללבוש קרינולינות, אבל אז עדיין לא נפל האסימון.

פריט הלבוש שסימל את היוקרה ואת מעמד האצולה, לא החזיק מעמד. הוא מהר מאוד הפך למושא לביקורת וללעג, וירד מגדולתו. השיא שלו היה בשנות ה-50 של המאה ה-19, ועשור וחצי לאחר מכן הוא כבר שקע ונעלם לחלוטין.

אחת לכמה זמן אפשר לראות לוקים עדכניים שעושים שימוש בקרינולינות, אבל בדגמים קצת יותר ריאליים ולבישים – וכפריט לבוש בפני עצמו ולא הלבשה תחתונה. בכל מקרה, שום דבר לא מחזיר את הנשים לסבל של המאה ה-19.

כמובן שהקרינולינה היא לא פריט הלבוש היחיד שהפך את חיי הנשים בעבר לקשים במיוחד.

גם הנעליים לא היו נוחות בעבר. נכון, גם היום יש נשים שנועלות נעלי עקב וסובלות, אבל בעבר נעלי עקב לא נוחות היו סמל סטטוס. המחשבה הייתה שככל שיש לך נעליים יותר בלתי אפשריות – כך את יותר עשירה, כי זה אומר שאת לא צריכה לזוז – יש לך משרתים שזזים בשבילך.

ומה בנוגע למחוך? היום כדי לעמוד בסטנדרט היופי נשים עושות הרבה דברים לא נעימים – טיפול קוסמטיקה, הסרות שיער, דיאטות שונות ומשונות... אבל מחוף צמוד שמקשה על הנשימה זה כבר צעד אחד קדימה. היום המחוך עושה קאמבק, אבל הוא בחיים לא יחזור להיות מה שהוא היה פעם – אביזר שנועד לפסל את גוף האישה, גם במחיר של פגיעה בנשימה. וכמה התעלפויות נרשמו בתקופות ההן?

אז נכון, גם היום לפעמים הנעליים לוחצות, הג'ינס צמוד והסוודר מעקצץ – אבל במחצית השנייה של המאה ה-20 ועד היום אל תוך המאה ה-21, בגדים נועדו להיות נוחים. ואם תשאלו אותי – אם הם לא נוחים לכם, הבד, הגזרה, המידה או הדגם – אל תלבשו אותו. אנחנו לא צריכים לסבול. הבגדים צריכים לשרת אותנו, ולא אנחנו אותם.