כש"אימת מעצבי העל" זכה לפרס מפעל חיים

כמו בכל שנה, גם הפעם התקיים טקס פרסי האופנה של מועצת מעצבי האופנה של אמריקה (CFDA). בעוד שבעולם היטיבו לסקר בעיקר את הצועדות והצועדים על השטיח האדום, אני אשמח דווקא להתייחס לרשימת הזוכים, ובעיקר לזוכה אחד. את פרס מפעל החיים היוקרתי שמוענק מדי שנה בטקס גרף מעצב האופנה דאפר דן. אם בשנות ה-80 וה-90 מישהו היה מעז לחשוב או לומר שיום יבוא ודאפר דן יזכה בכבוד כל כך גדול מהממסד האמריקאי, הוא ודאי היה נחשד כלוקה בהזיות.

תמונה מאינסטגרם: דאפר דן מקבל פרס

כל כך הרבה סיבות הופכות את הזכייה הזו של דאפר דן בפרס מפעל חיים לראויה לציון. בראש ובראשונה, דאפר דן, מעצב אופנה שנולד בהארלם, ניו יורק, הוא האדם השחור הראשון שזוכה בפרס הזה. המשמעות היא שתנועת "בלאק לייבס מטר" עושה את שלה, ומצליחה לאט לאט להחדיר לתודעה של ההמונים את מסריה, בנוגע לשוויון עבור קהילת השחורים בארצות הברית. שינויים גדולים לא קורים בן יום, הם תהליכים מתמשכים, ארוכים ומייגעים שדורשים לא מעט מלחמה. נכון, הרבה פעמים צריך אירוע נקודתי שיצית אותם, אבל את השינוי התפיסתי לוקח זמן להטמיע. הבחירה של מועצת מעצבי האופנה של אמריקה להעניק כבוד ופרס מפעל חיים למעצב שחור מוכיחה שלאט לאט התפיסה משתנה. הקהילה השחורה הופכת להיות חלק מהכלל, ולא היוצאים מן הכלל. לא המיעוט המודר, אלא אחד מהחבר'ה. ייתכן שהסיבה לכך היא מראית עין, לשדר לעולם את הנאורות של הממסד בתקופה רגישה ונפיצה שכזו, אבל גם אם בהתחלה הצעד מאולץ, הרי שבסופו של דבר המאולץ יהפוך טבעי וכולנו נחייה כאן בשלום ובהרמוניה.

אבל דאפר דן הוא לא רק אדם שחור, הוא גם במידה רבה סמל של האופנה השחורה בארצות הברית. דאפר דן, או בשמו המקורי – דניאל דיי, החל את דרכו בתעשיית האופנה בשנות -80 כשהוא פונה לקהל יעד שדומה לו – השחורים באמריקה. המוצר הראשון שמכר דאפר דן בבוטיק שלו שפתח בהארלם, עיר הולדתו, היה מעילי פרווה. היום פרווה היא לחלוטין מחוץ לחוק, ותודה למהפכה הטבעונית-אקולוגית, אבל בשנות ה-80 וה-90 מעילי פרווה היו סמל של יוקרה. השחורים, שממש לא הרגישו יוקרה או הערכה נוכח הגזענות, רצו לשדר יוקרה. לקנות לעצמם מעמד באמצעות לבוש. לא סתם באותה תקופה עולה סצנת ההיפ-הופ, הראפ והבלינג בלינג. טרנינגים – אבל עם תחתונים ממותגים שמבצבצים מתחת לצד שרשראות גורמט ענקיות. שנות ה-80 וה-90 (בעיקר) הן שנים של שופוני ביג-טיים, והשחורים רוצים לקחת בזה חלק.

דאפר דן מזהה את הצורך ופותח את הבוטיק שלו במטרה למכור בגדים טרנדיים לקהילה השחורה. אלא שהוא התקשה למצוא סחורה. בכל זאת, אדם שחור מנסה להיכנס לתעשיית האופנה זה לא משהו שהולך ברגל, והרבה ספקים לא ממש ממהרים לעבוד איתו. הוא לא רצה לאבד את הפרנסה שבדיוק מצליחה לצבור תאוצה והוא מחליט ללמד את עצמו לייצר בגדים ולהדפיס עליהם פרינטים. הוא למעשה מלמד את עצמו מקצוע שהיום נקרא: "עיצוב טקסטיל". הוא מייצר בדים ומהם מכין בגדים. ומה הוא מדפיס על הבגדים שלו? את הלוגואים של מותגי העל: לואי ויטון, גוצ'י, פנדי, שאנל ועוד. במידה רבה, דאפר דן הוא המייסד של טרנד הלוגומאניה שמתפוצץ בענק בעשור השני והשלישי של שנות ה-2000 נוכח תרבות האינסטגרם.

תמונה מאינסטגרם: עיצוב של דאפר דן

דאפר דן מצליח בטירוף. השחורים, שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות מותגי על, מתלהבים מהסחורה שלו וקונים בשפע. השם שלו מתחיל לצבור תאוצה ומפורסמים שחורים הופכים להיות לקוחות שלו (פאף דדי, נעמי קמפבל ועוד). זמרים משאילים ממנו בגדים לטובת קליפים ב-MTV. ולמי שלא זוכר, בשנות ה-90 קליפ ב-MTV זה לגמרי פסגת השאיפות של כל אדם בתעשיית הבידור והתרבות. מי שפחות מתלהב מכל הסיפור, אלו מותגי העל. הם כמובן, ובצדק גמור, רואים בזה העתקה ושימוש לא הוגן בסמל המסחרי שלהם. בסופו של דבר, מי שעושה את הצעד זה בית האופנה פנדי שמחליט לתבוע את דאפר דן. המעצב השחור שהחל כמחתרתי והפך להיות תופעה תרבותית-אופנתית של ממש - נאלץ לסגור את העסק המשגשג אחרי עשור של תהילה.

לפני כמה שנים דאפר דן פתח שוב את העסק שלו בהארלם. לא עבר הרבה זמן והוא חזר להיות מגה סטאר בתעשיית האופנה. והגלגל, כלשון הביטוי השחוק, הסתובב לו. גוצ'י הואשמו ב-2017 בהעתקה של אחד מעיצוביו של דאפר דן מ-1989. הם מצדם טענו שמדובר ב"מחווה". המריבה בין השניים הסתדרה בסופו של דבר טוב לשני הצדדים כי הם חברו לקולקציה משותפת. מי היה מאמין?

תמונה מאינסטגרם: השת״פ של דאפר דן וגוצ׳י

אבל זה לא הכל. סיבה נוספת שהופכת את הפרס הזה להיסטורי היא העובדה שדאפר דן מעולם לא הציג קולקציה על מסלול. מי שזכו בעבר לפרס מפעל חיים היו מעצבים כמו וורה וונג, קלווין קליין וג'ורג'יו ארמני. כולם מעצבים שפועלים לפי כללי המשחק הברורים של תעשיית האופנה. קולקציות מתחלפות לפי עונות, תצוגות, השתתפות בשבועות האופנה, קמפיינים, פרזנטורים ועוד. דאפר דן עבר כברת דרך ארוכה בתעשייה, אך מעולם לא שיחק לפי הכללים שלה. השנה מועצת מעצבי האופנה של אמריקה פתוחה ומוכנה לקבל את השונה, את האחר, את המחתרתי, את האנדרדוג של התעשייה, ולהעניק לו את הפרס היוקרתי. דאפר דן עושה היסטוריה עם הפרס הזה ואנחנו רק יכולים לקוות שזה אכן אומר משהו על עתידה של אמריקה, ועתידו של העולם בכלל.