פורץ דרך או גימיק? בואו נדבר על הסטייל של מרגי

בתקופה האחרונה כולם מדברים על הסטייל של יהונתן מרגי. חולצות בטן צמודות, בגדי גוף, סריגים קטנים, טבעות ושרשראות, משקפי שמש בווייב של ניינטיז-תחילת שנות ה-2000 ושיער פרוע. לעתים נדמה שהוא פורץ דרך בסגנון שלו, וזה גם קצת הדיבור עליו, אבל... האם הוא לא מזכיר לכם מישהו?

מרגי התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" (אותה עונה שבה זכתה נטע ברזילי, כזכור). כשיצא ממנה, נראה היה שהוא מנסה להיות "ג'סטין ביבר הישראלי" – גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינה אופנתית, וביבר כמובן הוא כבר מזמן אושייה אופנתית עם סגנון מזוהה ואפילו מותג משלו.

אחרי הפרידה הטראומתית מנועה קירל, מרגי עבר טרנספורמציה בניסיון למתג את עצמו מחדש והחליף איידול. במקום ביבר, כוכב פופ אחר שהוא גם כן סטאר עולמי אבל עם אג'נדה פלואידית בכל הקשור למגדר. ניחשתם? כי לדעתי זה לא קשה בכלל. אני מדברת כמובן על הארי סטיילס, ובבקשה אל תגידו לי שרק אני רואה את הדמיון.

כן, מרגי לא ממש פורץ דרך אופנתי. אולי פה, בביצה הישראלית הקטנה, הוא מציג מראות קצת חדשים (וגם זה לא בטוח), אבל כשמסתכלים על התופעה העולמית – הוא פשוט "הארי סטיילס מאלי אקספרס" (או במקרה הישראלי – משופרסל או רמי לוי, או כל רשת קמעונאית מקומית אחרת שתבחרו). אז עכשיו, כשהבנו שהוא בסך הכל שואב השראה ממישהו אחר מצליח שעשה את זה קודם, נשאלת השאלה – האם אנחנו קונים את הגימיק?

נראה שבעולם כבר כמה שנים יש תנועה בולטת של טשטוש גבולות מגדריים באופנה ולבוש. זה התחיל בעוצמה בעשור הקודם וממשיך גם בעשור הנוכחי, ותודה ל-Gen Z שמוכיח לנו שתבניות נועדו כדי לשבור אותן.

קצת היסטוריה: הטשטוש המגדרי האופנתי הראשון היה בשנות ה-60, כאשר נשים החלו ללבוש מכנסיים במרחב הציבורי (ולא כבגד ים או בגד שמשמש לרכיבה על סוסים/פעילות ספורטיבית כלשהי). כלומר, נשים בחרו ללבוש פריט לבוש שהיה מזוהה עם המגדר הגברי. זה היה מטלטל בזמנו, והיווה אבן דרך בפמיניזם, אבל היום אנחנו מדברים על הצד השני – לא נשים שלובשות פריטים גבריים כדי לייצר שוויון חברתי פוליטי.

אז מתי החלה התופעה ההפוכה? את המפץ הגדול בהקשר הזה אפשר לייחס לשנות ה-90, אז נולד המטרוסקסואל (ומובילי התופעה היו דיוויד בקהאם העולמי וג'ובאני רוסו החקיין הישראלי). מדובר בתקופה שבה היינו עדים ועדות להחפצת גברים במלוא הדרתה. פולחן הגוף הגברי. באותה תקופה, מותגים החלו לשווק מוצרים באמצעות דוגמנים עירומים ועירומים למחצה (מה שהיה שמור עד אז לנשים בלבד, כאילו מדובר בכבוד מי יודע מה – אבל אל דאגה, היום עדיין נשים "שולטות בתחום" – ודמיינו אותי מגלגלת עיניים). לצד זה, ראינו יותר שימוש גברי במוצרי טיפוח, התעניינות ללא מורא ופחד באופנה, רכישת מותגי יוקרה וחיבה פומבית לשופינג, וגם בחירה מודעת להסיר שיער.

אחרי התקופה המוזרה ההיא, שהייתה צריכה לקרות כדי לטלטל את הספינה החברתית שלנו, בעשור הקודם ראינו תנועה אחרת – טשטוש מגדרי לא על ידי אימוץ סממנים כובלים (כמו החפצה ומשטור גוף), אלא על ידי חופש.

מה למשל? לק לגברים שכבר מזמן לא מסמל רוקנרול אלא נורמטיביות (ושוב תודה להארי סטיילס), תכשיטים לגברים (ולא רק צמידי כסף – אלא גם פלסטיק, צבעוניות מוגזמת ופנינים. וכן, שוב תודה להארי סטיילס), שיער ארוך ומטופח, ורוד כצבע רגיל בפלטת הצבעים בארון (שינוי שהחל בשנות ה-90 וכבר נטמע לחלוטין), ואימוץ סממנים שמזוהים עם נשיות כמו פרחים, פרפרים, פפיונים ועוד. לצד זה, כן, רחמנא ליצלן, גם שמלות וחצאיות.

חשוב לציין שאת כל הסממנים הללו ומגמת הטשטוש המגדרי אימצו גם גברים סטרייטים ולא רק חברי קהילת הלהט"ב כפי שנדמה. נכון, עזרא מילר ובילי פורטר התיאטרליים לגמרי בולטים בתחום, אבל הם לא לבד. גם גברים שמזוהים כסטרייטים כמו אדם לוין והארי סטיילס בחרו ללבוש בפומבי שמלה או חצאית. סטיילס אף הגדיל והצטלם עם שמלה לשער ווג כשבריאיון הודה ואמר – "בגדי נשים מדהימים אותי".

ומהגלובלי שוב ללוקאלי – גם לכאן המגמה משגשגת. בראש הרשימה אפשר למצוא את הפרודיים הטריים סטטיק ובן אל (שהחיו באופן רשמי את הטוניקות) וכן את רן דנקר עם "השמלה החדשה שלי" (שנראית ממש כמו זו שלבש פורטר לאוסקר בעיצובו של כריסטיאן סיריאנו, אבל זה לשיח אחר).

ואז הגיע מרגי.

בתקופה האחרונה הוא נראה צועד על מסלול הדוגמנות במחוך ורוד של אלון ליבנה ועולה להופעה עם חולצת בטן ירוקה ומצטלם לאינסטגרם עם סוודר פצפון - וכולם ממהרים לצעוק – פורץ דרך. ולתהות – מה קורה לו? הוא גיי? הוא סטרייט? הוא התחרפן מהפרידה מנועה קירל? אז אם תשאלו אותי, הוא רק מנסה לעקוב אחרי המגמה העולמית, ואולי, אולי, אולי (טוב נו, כמעט בטוח) – לנסות להיות כמו המגה הסטאר העולמי הכי מצליח של דור ה-Z - הארי סטיילס.

בין אם מדובר בגימיק שיווקי כדי להפוך למדובר ולזכות בעוד כמה מעריצות ובין אם מדובר באג'נדה של ממש לקדם טשטוש מגדרי, לי זה לא משנה. העיקר שבזכותו אנחנו מדברים יותר על העניין הזה שאופנה לא צריכה להיות מגדרית. אופנה היא כלי לספר סיפורים וכל אחד יכול לספר את הסיפור שלו בלי כבלים, מסגרות ותבניות. אנחנו יכולים ללבוש מה שאנחנו רוצים ורוצות, ויכולים להיות מי שאנחנו רוצים ורוצות, והחיים הם לא שחור או לבן. וגם לא ורוד או כחול. אז למה החלוקה המגדרית הזו באופנה היא עדיין אישיו?